מסר חשוב להורים: כיצד לתמוך במקום לגונן
* הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) היא בעיה שמקורה במוח.
* לילדים ובני נוער עם OCD יש "גיהוקים" מנטליים (אובססיות) שגורמים להם לאי-נוחות, ותחושות קשות כגון מתח, גועל, אשמה, בושה וכו'. כדי להפחית תחושות אלו, הם מרגישים דחף לבצע פעולה או טקס באופן חזרתי (קומפולסיות), הגורמים להם, באופן זמני, לתחושת הקלה.
* האובססיות יכולות להיות קשורות למשל לפחד מזיהום, פחד מפגיעה בעצמי או באחרים, פחד ממחלה או מוות, או פחד לאבד משהו חשוב.
* ישנן אובססיות הקשורות למספרים (אלה יכולות למשל לגרום לילד לבצע פעולות רק בסדרות של 4 או כפולות של 4), אובססיות הקשורות בתכנים מיניים (לרוב מתחילות בגיל ההתבגרות), או אובססיות הקשורות רק בדחף שדברים יהיו בדיוק בצורה מסוימת.
* אם המשפחה שלכם מתמודדת עם דברים דומים, בוודאי שמתם לב להשפעה הנרחבת שיש להימצאותו של OCD אצל אחד מבני המשפחה על התפקוד של המשפחה כולה.
* כמו כן, בוודאי שמתם לב כמה קשה להתמודד בצורה הגיונית עם מצב כל כך לא הגיוני- למשל, יתכן שניסיתם להסביר לילד בהגיון מדוע האובססיות שלו אינן מוצדקות אך נסיונותיכם לא צלחו (לרוב, ילדים מבינים שאין הגיון במה שהOCD שלהם אומר להם, אך הבנה זו לא מביאה להקלה).
* הורים רבים מנסים, בתחילה, להתמודד עם OCD בדרך שמתמודדים עם מצבים לא רצויים אחרים- למשל על ידי הסבר הגיוני לילד (כפי שהוסבר לעיל) או על ידי איסור של ביצוע הטקסים וענישה. לרוב, נסיונות אלה רק מביאים להחרפת תחושתו של הילד, שלא בוחר להימצא במצב שOCD מביא אותו אליו.
* כדי להקל על הילד, בדחף הורי מובן ורצון לתמוך ולהפחית את מצוקתו, הורים רבים משתפים פעולה עם הOCD של ילדם: למשל מסייעים לו לסדר את חפציו באופן סימטרי, מנקים את כלי האוכל עד אשר הילד מרגיש בטוח שהם נקיים וכו'. על אף שקל להבין את הנטייה של הורים להקל כך על ילדם, חשוב להבין שעידוד בצורה כזו למעשה תורם להישמרותו של הOCD.
* בכל גיל, ובפרט כאשר גיל הילד צעיר, תמיכת ההורים חשובה והכרחית. תפקידכם לעודד, לתמוך, ולהציע הבנה וקבלה של הילד בכל מקרה.
* לילדים ובני נוער עם OCD יש "גיהוקים" מנטליים (אובססיות) שגורמים להם לאי-נוחות, ותחושות קשות כגון מתח, גועל, אשמה, בושה וכו'. כדי להפחית תחושות אלו, הם מרגישים דחף לבצע פעולה או טקס באופן חזרתי (קומפולסיות), הגורמים להם, באופן זמני, לתחושת הקלה.
* האובססיות יכולות להיות קשורות למשל לפחד מזיהום, פחד מפגיעה בעצמי או באחרים, פחד ממחלה או מוות, או פחד לאבד משהו חשוב.
* ישנן אובססיות הקשורות למספרים (אלה יכולות למשל לגרום לילד לבצע פעולות רק בסדרות של 4 או כפולות של 4), אובססיות הקשורות בתכנים מיניים (לרוב מתחילות בגיל ההתבגרות), או אובססיות הקשורות רק בדחף שדברים יהיו בדיוק בצורה מסוימת.
* אם המשפחה שלכם מתמודדת עם דברים דומים, בוודאי שמתם לב להשפעה הנרחבת שיש להימצאותו של OCD אצל אחד מבני המשפחה על התפקוד של המשפחה כולה.
* כמו כן, בוודאי שמתם לב כמה קשה להתמודד בצורה הגיונית עם מצב כל כך לא הגיוני- למשל, יתכן שניסיתם להסביר לילד בהגיון מדוע האובססיות שלו אינן מוצדקות אך נסיונותיכם לא צלחו (לרוב, ילדים מבינים שאין הגיון במה שהOCD שלהם אומר להם, אך הבנה זו לא מביאה להקלה).
* הורים רבים מנסים, בתחילה, להתמודד עם OCD בדרך שמתמודדים עם מצבים לא רצויים אחרים- למשל על ידי הסבר הגיוני לילד (כפי שהוסבר לעיל) או על ידי איסור של ביצוע הטקסים וענישה. לרוב, נסיונות אלה רק מביאים להחרפת תחושתו של הילד, שלא בוחר להימצא במצב שOCD מביא אותו אליו.
* כדי להקל על הילד, בדחף הורי מובן ורצון לתמוך ולהפחית את מצוקתו, הורים רבים משתפים פעולה עם הOCD של ילדם: למשל מסייעים לו לסדר את חפציו באופן סימטרי, מנקים את כלי האוכל עד אשר הילד מרגיש בטוח שהם נקיים וכו'. על אף שקל להבין את הנטייה של הורים להקל כך על ילדם, חשוב להבין שעידוד בצורה כזו למעשה תורם להישמרותו של הOCD.
* בכל גיל, ובפרט כאשר גיל הילד צעיר, תמיכת ההורים חשובה והכרחית. תפקידכם לעודד, לתמוך, ולהציע הבנה וקבלה של הילד בכל מקרה.